משחק מול מצלמה: אתם הולכים להיות נהדרים בזה

כל שחקן גדול יגיד לך את זה: המצלמה רואה הכול, אבל הכול. היא קולטת את שפת הגוף שלכם, מזהה מתי אתם ממצמצים, ומה אתם עושים עם כפות הרגליים שלכם.
אז אתם יכולים לקחת את זה כמקור לבהלה או שאתם יכולים לחבק את התובנה הזאת, וללמוד בסדנת המשחק של אייל רוזלס, איך לתת את המשחק הכי טוב המוחלט שלכם, כשאתם מול המצלמה.

המצלמה יודעת מתי אתם במתח

יש טכניקת הרפיה פשוטה של נשימה עמוקה, שהיא הדרך המהירה ביותר לאזן את התודעה ולהירגע. הנשימה משדרת למוח את המסר שהכול בסדר, כך שתוכלו להיות אתם עצמכם במקום מישהו שמשחק את שמשון הגיבור בהצגת חנוכה בכיתה ד' 2.

ואז, כשאתם רגועים לחלוטין, ולא מחזיקים את גופכם כאילו אתם נעולים על קפיץ, אתם יכולים לשכוח שאתם עומדים מול מצלמה, ומתחילים להרגיש את ההבדל בין להיות נוקשה ונעול בגוף, מה שמוביל לתוצאת משחק מזויפת, לבין שחרור אנרגיית החיים שמאפשרת לכם להיכנס למצבים ולדמויות כאילו הם קשורים אליכם ואל חייכם.

אלו תרגילים קטנים שלומדים במסגרת סדנת משחק מול מצלמה, שמאפשרים לכם להחליק בטבעיות אל הדמות שאתם מגלמים, ולמצוא בתוככם את הקול שלה, כאילו הוא הקול שלכם

 

משחק מול מצלמה שונה לחלוטין ממשחק על במה

החוויה שונה לחלוטין מבחינה רגשית, פיזית וקולית. האמנות האמיתית של משחק מול מצלמה היא היכולת ליצור אמינות.

מכירים את זה שאתם צופים בשחקן בטלוויזיה או בקולנוע, למשל, ואומרים לעצמכם "אני מאמין לו", גם אם אתם לא סגורים לגמרי על מה שזה אומר, להאמין לו? אז אותו דבר עם משחק של דמות מול מצלמה, בגישה שהיא יותר מכישרון, ונובעת מהיכולת שלכם

נכון, אין קהל, אבל תחשבו על זה רגע

משחק מול מצלמה מתנהל בלי קהל שאתם עומדים מולו, אבל אתם מוקפים בשלושים אנשי צוות לפחות, שיש להם נגיעה אליכם ואל התפקידים שאתם מבצעים. המצלמה נמצאת מולכם רק כדי לתעד את מה שקורה ביניכם לבין השחקנים האחרים.

אז בניגוד לעבודה על הבמה, שם אתם צריכים 'לשלוח' את הביצועים שלכם אל הקהל, במשחק מול מצלמה, המצלמה היא זו שמגיעה אליכם. ותהיו בטוחים שהיא מגיעה הכי קרוב שיש.

 

אתם מגישים סיפור, וכדאי שתגישו אותו הכי טוב שאתם יכולים

עם משחק מול מצלמה, יש לכם מיליון אפשרויות להביע את עצמכם דרך הדמות שלכם. כי מה זאת דמות? היא בן אדם אחר, שיש לה דעות אחרות, ושהיא מגיבה לעולם, נכון?

אז כשאתם לומדים את הדמות שאתם מגלמים מתוך נקודת מוצא של חיבור ולא התנגדות, אתם מגישים את הסיפור הכי מעניין שאתם יכולים, ואז, מבחינתכם, אתם יכולים להיות מוקפים גם בחמישים מצלמות. זה לא מעניין. יש לכם סיפור להגיש, ואתם תגישו אותו הכי טוב שאתם יודעים. מבפנים. כאילו הדמות שלכם היא 'אתם'. לפחות לזמן הקרוב.